קיצור נמרץ מן הטענות נגד העליה, והפירכות  —

טענה א: העולה להר הבית חייב כרת, משום שאנו טמאי מת.—

תשובה: איתא במשנה כלים (פ”א מ”ח) שרק בעזרה חייב כרת ואילו בהר הבית מותר טמא מת להכנס, וכן מפורש בפסחים (דף סז ע”א), נזיר (דף מה ע”א), וסוטה (דף כ ע”ב): “טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה”. ונפסק למעשה ברמב”ם (הל’ בית הבחירה פ”ז הל’ טו). —-

 

טענה ב: אנחנו לא יודעים איפה העזרה.—

תשובה: כתב בתשובת הרדב”ז (ח”ב סי’ תרצ”א) והובא בברכי יוסף ובשערי תשובה (סי’ תקסא ס”ק ה), שאין לנו שום ספק שמקום בית המקדש נמצא תחת כיפת הסלע. ועי’ במאמר שלנו מקום המקדש, בביאור הרב יוסי פלאי שיש בזה מסורת רצופה מכל הדורות שאין כלל מקום לפקפק על זה. וכן הרב זלמן קורן בספרו חצרות בית ה’ הוכיח מהצד הטופוגרפי של ההר שמכיון שמקום ההיכל נמצא בגובה ההר ואין שום מציאות להניח את ההיכל במקום אחר כי תחת כיפת הסלע הוא המקום הכי גבוה של הר הבית.—-

 

טענה ג: מי שטומאה יצאה מגופו אסור לעלות על הר הבית, ובשלמא לענין טומאת קרי מהני מקוה וזה באמת עושים, אבל יש חשש זיבה שצריך ז’ נקיים ומים חיים, והרי הציבור העולה לא עושה זה.——

תשובה: במשנה טהרות (פ”ז מ”ו) מבואר שזיבה לא שכיח ולא חוששין לזה, עי”ש בתוס’ יו”ט, וכן מבואר בסוף נזיר שספק זב מותר. וכן מצינו בשוטה שעל אף שמטמא בזיבה (זבין פ”ב מ”א) מ”מ מהני טבילה במקוה לאכול תרומה, ולא חוששין לזיבה להצריך מים חיים, כדאיתא בנדה (דף יג ע”ב)תנו רבנן: “כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב”.—-

 

טענה ד: השר משה מונטיפיורי עלה להר הבית והבן של החוות דעת החרים אותו בגלל זה [הוזכר בשו”ת ציץ אליעזר (חלק י סימן א) שכתב: יעוין עוד בספר שערי ירושלים שער ה’ מהמסופר מה שהשר משה מונטיפיורי עשה נגד רצון כל היהודים אשר בירושלים שהתרו בו שאסור ליכנס שם, וכן בוילקט יוסף מחב’ י”ג סימן קל”ד]. וכן הברון רוטשילד נכנס שם, והרא”י קוק (אגרות תרע”ז, ראה לקמן בנספח) כעס מאוד עליו בזה שמטמא המקדש.—–

תשובה: החרם לא היה בגלל שעלה להר הבית אלא בגלל שעלה לעזרה וכעת אין עולים לעזרה, עי’ במאמר האם באמת אסור לעלות להר הבית, הוכחות לזה.—–

 

טענה ה: יש חשש שאולי לא יכירו את המקום ויעלו שלא בכוונה לעזרה שחייב כרת.—–

תשובה: כל העזרה נמצא במקום גבוה כשלשה מטר מן הר הבית, ונקרא “הרמה”, ומי שאינו עולה לרמה לא שייך להכנס למקום שחייב כרת.—-

אולם במזרח יש עזרת נשים וכן יש חיל, ושם אין היכר, אבל משום זה מתרחקים עד סמוך לכותלי הר הבית, ועכ”פ אין שם חשש כרת כי עזרת נשים וחיל איסורו רק מדרבנן.—-

 

טענה ו: גם מי שעולה ע”פ הדין, יש לחשוש שבגללו אחרים יעלו שלא כדין או בלי מקוה או במקום שחייב כרת.—–

תשובה: מבואר בגמרא (שבועות דף טז ע”א) ובתוס’ (שם), שאם יש צורך לחזק האחיזה היהודית במקום סמוך לירושלים, כדי שהגוים לא ישתלטו שם, אין חוששין שבעקבות זה יבואו אחרים להתנהג שלא כדת ויעברו איסורים, גם איסורי דאורייתא. וחוץ מזה יש הנהגה קבועה שלא סוגרים בית כנסת אם יבואו יהודים במכונית בשבת. ע’ ציץ אליעזר ח”ג ס’ ו’ בסוף—-

 

טענה ז: מותר לעלות להר הבית רק לצורך מצוה, וכעת אין כאן מצוה, ואפילו להתפלל לא נותנים.—-

תשובה: מצווה גדולה להתפלל בהר הבית, עי’ רש”י (ריש פרשת ויצא) שיעקב אבינו חזר מחרן למקום המקדש כדי להתפלל שם, וכן במסכת תענית שעיקר התפילה בהר הבית, [ושם ניתן לתקוע בשופר וחצוצרות ביחד (ר”ה דף כז ע”א)]. ואם לא נותנים להתפלל בפה, אפשר להתפלל בלב כמבואר ברמ”א (סי’ צד סע’ ו) בשם הפסיקתא.—-

וכן יש צורך של אחיזה במקום כדי שהערבים לא ישתלטו על כל ירושלים, (עי’ לקמן כתבה מגורמי בטחון בנושא זה) וכן מבואר בגמרא (שבועות הנ”ל).—-

וכן להסיר החילול השם הנורא שח”ו יגידו הגוים איה א-להיהם, שאם הגוים משתלטים על המקום הם אומרים איה א-להיהם, כמו שנאמר ביואל (פרק ב יז): “בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה’ וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה’ עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם”. וממילא מכיון שהקב”ה נתן לנו את המקום במלחמת ששת הימים והסיר את החילול השם הזה, צריכים אנו לשמור זה שלא יבוא לידי גוים ויחזור ח”ו טענה זו.—-

וכן התביעה על הקרבת קרבנות ובנין בית המקדש מתחיל עם עליה להר הבית שזה מראה שעושים פעולות מעשיות ולא רק תפילות וצפיה, שאם זה רק צפיה ותפילות, יכולים לחשוב שהכל ירד מן השמים, ואין הדבר כן שאין לנו רשות לסמוך על זה.—–

 

טענה ח: התגרות באומות, ומכניס סכנה לכלל ישראל.—-

תשובה: אלו שטענו זה, טענו זה גם לכל הקמת המדינה וכן לכיבוש של מלחמת ששת המים, ועדיין רוצים להחריב חלקי א”י, אולם לא שייך כלל טענה זו, ואדרבה אנו צריכים לא להניח לגוים להשתלט במקום זה ובכל המקומות כמבואר בשו”ע (או”ח סי’ שכט סע’ ו) שבעיר הסמוכה לספר יוצאים למלחמה בשבת אפילו על עסקי קש ותבן כדי שהגוים לא ישתלטו בכל א”י, וכן יש כלל (סוטה דף מד ע”ב) תחילת נפילה ניסה, שאם בורחים מן המקום בעקבות פיגועים, האויבים יתחזקו ויוסיפו טרור, ובזה המקום למדנו מדברי חז”ל שאסור להיכנע לטרור, ועזיבת המקום בגלל טרור מוסיף טרור ולא ממעט. וכן איסור מוסר שניתן להורגו הוא בגלל שהמוסר מסכן את הנמסר (עי’ ב”ק דף קיז, וברא”ש שם), וכ”ש כאן שאם מוסרים המקום ששייך לכלל ישראל לגוים בגלל טרור, מסכנים כל כלל ישראל.—–

וכן הטענה של התגרות באומות, איסור זה קיים רק בג’ אומות, עמון ומואב ואדום, והם כבר לא קיימים, ואדרבה אסור להתגרות ביהודים, ועליה להר הבית אינו מתגרה בגוים אלא הם מתגרים בנו, וכן יש מצוות כיבוש בכל א”י, והג’ שבועות שהוזכרו בסוף כתובות כבר נתבטלו כמה פעמים, עי’ במאמר ביטול ג’ שבועות.

 

טענה ט: גדולי ישראל אסרו זה, במכתב משנת תשכ”ז, ובשנת תשע”ה.—-

תשובה: הנה הרבנים בשנת תשכ”ז שכתבו לאסור העליה להר הבית היה בעיקר מצד שאין אנו יודעים מקום המקדש, ומצד שאחרים ילכו למקום שאסור ללכת או בטומאה, ואחר יותר מארבעים ושבע שנים חתמו עוד כמאה רבנים, בנוסח של “אנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן”, על אותו איסור, היינו שלא הלכו כלל לבדוק אם במשך הזמן נתבררו עוד דברים, אלא זה מוחלט אצלם שלא שייך עוד בירור, שאילו חששו שיש עוד מקום לברר, איך כתבו אנן שליחותייהו עבדינן, והרי הם לא כתבו שלעולם עד ביאת המשיח לא יתבררו הדברים אלא כתבו לפי מצב שלהם שלא נתבררו הדברים, וכעת נתבררו כל הדברים האלו.—–

וכן החשש שילכו שלא בכוונה במקום שחייב כרת, כפי שנתאר כעת בראיות חזקות שכל העזרה היה על הרמה שהיא גבוה כשלש מטר מחלק התחתון של הר הבית, ממילא מי שלא עולה על הרמה לא שייך להכשל באיסור כרת.—–

וכן באותה שעה לא נתחברו כ”כ ספרים בביאור הלכה על דיני טומאה וטהרה שנוגע להר הבית, אבל לאט לאט הוציאו כמה תלמידי חכמים ספרים על הנושא, כמו “אל הר המור” וספר “אל גבעת הלבונה”, והדברים נתבררו הרבה יותר.—–

וכן נשתנו הרבה דברים גם מצד המצב הפוליטי, שבזמן קרוב אחרי מלחמת ששת הימים היה פחד נורא על כל הערבים ולא היה חשש שהערבים ישתלטו על הר הבית, ויהא סכנה בכיבוש של כל היישוב, אולם במשך הזמן פקע פחד הערבים והם תובעים בחזרה כל מה שנכבש בששת הימים ויש סכנה שיקחו זה בכל מיני משא ומתן, ועליה להר הבית הוא שמונע כל זה, [וכבר היה סיפור כזה בתקופת רבין] וא”כ ניתוסף כאן מצוות כיבוש של המקום הזה, והסרת איום השתלטות הערבים על כל א”י.——

ומצב זה גם סיבה שלא לחשוש שאולי יהיו אחרים שילכו במקום אסור ובלי טהרה, כמו שכתבנו במאמר, מכח התוס’ שבועות (דף טז ע”א ד”ה אלא בבני הגולה) שבמקום שיש חשש שהגוים ישתלטו על המקום לא חוששין לחששות כאלו.—-

וצריך לדעת שכל אלו הרבנים שחתמו בשנת תשע”ה, לא הזכירו מילה על הסכנה שיוצא מזה, אלא מצד החשש שחששו בשנת תשכ”ז, ואז בודאי לא היה סכנה.—-

 

טענה י: הרבנות הראשית אסרו זה וצריך לשמוע לרבנות הראשית.—–

תשובה: הרבנות הראשית פרסם בעצמו שמי שרבותיו מורים להתיר אנו לא אוסרים. ובעיקר ידוע שהרבנות הראשית לא מתיימר בעצמו לעשות הלכות שלא היו נהוגים מקדמת דנא. עי’ בזה במאמר למה גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת, עדות של הגאון הרב מנדל שפרן שליט”א וכן עדות הגאון הרב שמואל אויערבך (שליט”א) [זצ”ל] בהנהגת גדולי ישראל שלא מוכנים לחדש מצוות שלא היו נהוגים עד עכשיו, וממילא זה בודאי כולל גם מצוות עליה להר הבית ובנין בית המקדש והקרבת קרבנות.—-

 

טענה יא: אנחנו לא ראויים לדבר כזה, וצריך להמתין עד שכלל ישראל יהיה ראוי לזה.—-

תשובה: אין כזה הלכה שכדי לקיים מצוה צריך להיות ראוי, וכן בית שני בנו בזמן שחלק מכלל ישראל היו מחללי שבת ונישואי תערובת, ובנים של הכהן גדול התחתנו עם גויות, וכן הבן אדם לחבירו היה ירוד כמבואר בספר נחמיה, ובכל זאת בנו את בית המקדש. מה שקובע הוא האפשרות ולא בודקים מעשה כלל ישראל. וזה שייך גם לעליה להר הבית.—–

 

טענה יב: אלו שעולים להר הבית הם משולי השוליים של החברה [מדובר בציבור החרדי], ודברים כאלו צריכים להגיע מגדולי ישראל [כך הוא טענת עיתונאים].—–

תשובה: אין כלל בזה, יש דברים שבאים דווקא מלמטה, כעין שמצינו בבבא בתרא (דף י ע”ב) “כי הא דיוסף בריה דר’ יהושע חלש, אינגיד. א”ל אבוה: מאי חזית? א”ל: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. א״ל: עולם ברור ראית”.—-

וכן מצוות תכלת בא מלמטה, עי’ במאמר למה גדולי ישראל לא לובשים תכלת, שגדולי ישראל בעצמם מעידים שדברים שלא היו נהוגים לא יבוא מכוחם, וכל הקמת המדינה בא מהרבה יותר מלמטה כידוע. וזה סוד של לוט ובנותיו, ועי’ מלבי”ם (סוף רות), ובוודאי שזה לא מצדיק לעשות עבירות ח”ו אבל כאן מדובר במצווה גדולה, רק שזה בא מלמטה.—-

וכן דוד המלך חשדו אותו שהוא ממזר, עי’ ילקוט המכירי המובא בחיד”א (ספר יוסף תהילות, תהלים סט י), וז”ל החיד”א: “‘מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי’ [תהלים סט ט]. אפשר במה שמצאתי בספר קדמון תורת המנחה כ”י שהביא מרז”ל [ילקוט המכירי תהלים קיח כח], דישי תבע לשפחתו, וגילתה לאשתו ונשתנית, וחשב שהיא השפחה ובא אליה, ונתעברה מדוד. וידעו הבנים שהיה ישי פרוש מאשתו, ואמרו לו ראה אמנו הרה לזנונים, ורוצים להרגה לה ולעוברה, ואמר להם, אביהם הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הולד מאוס ועבד לכם, זהו תוכן דבריו. ומה שרצה ישי לבא על שפחתו, כבר פירש הרמ”ע ז”ל שהיה רוצה לטהר זרעו (וכמו שכתבתי במקום אחר בס”ד). וזהו שאמרו ‘מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי’, שחשבו שאני ממזר. ‘וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי’ שחשדו על אמנו שזינתה. ומצד אחר ‘כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי’ וגו'”. עכ”ל החיד”א.—-

וכן אמרו חז”ל (אבות ב ה) במקום שאין איש השתדל להיות איש, והיינו שאה”נ הדבר היה אמור לבוא מלמעלה, אבל מכיון שזה לא שייך לבוא מלמעלה, שהרי גדולי ישראל לא רוצים לחדש מצוות שנתאפשר קיומן כעת, ממילא זה בא מלמטה.—

וכעין זה למדנו שיש הלכות שבאים מלמטה, במשנה מסכת עדויות (פ”א מ”ג; הובא בשבת דף טו ע”א): “הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה, אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר תשעה קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם”.—

ופירש רש”י (שבת שם): “שני גרדיים משער האשפות – במסכת עדיות מפרש למה הוזכר שם אומנותם ושם מקומם, לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש, שאין לך אומנות פחותה מגרדי, שאין מעמידין ממנו לא כהן גדול ולא מלך, כדאמרינן בקדושין (דף פב ע”א), ואין שער בירושלים פחות משער האשפות, והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל”.—-

וכן דוד המלך היה מן השפלים, וכן התחיל למלוך דוקא בשפלי שפלים, כמ”ש בשמואל (א, כב ב): “וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ”, וא”כ טענה זו מחזק את הענין ולא מרחיק הענין.—

ועכ”פ אנו מצפים שהישועה תבוא בקרוב ונזכה להקריב קרבנות ולבנות בית המקדש.—–

 

 

נספח: הרב מדן חושף: השב”כ בעד עליית יהודים להר הבית—–

בכנס בנושא הר הבית וזכויות היהודים לעלות למקום, חשף הרב יעקב מדן שיחה שקיים עם ראש השב”כ וראש המחלקה היהודית, בה הם טענו כי “אם לא יעלו יהודים להר, נאבד את האחיזה בהר הבית”——

יונתן אוריך, כיפה, י”ט תמוז תשע”ג

במרכז מורשת בגין התקיים אמש (ד‘) יום עיון בנושא הר הבית וזכות היהודים לעלות להר. באירוע השתתפו הרב דוד סתיו, הרב יובל שרלו, הרב יעקב מדן ופעילים מרכזיים למען העלייה.——

הרב מדן חשף אמש, בדבריו בכנס, כי השב“כ עצמו בעד עליית יהודים להר הבית. ”ראש השב”כ וראש המחלקה היהודית אמרו לי שאם לא יעלו יהודים להר, אנו נאבד את האחיזה בהר הבית“, סיפר הרב מדן, ”בעבר נקראתי לראש השב”כ והוא נתן לי על הראש שאם לא נעלה להר לא נוכל לעמוד ולהיאחז בהר הבית. לפני חודשיים אמר לי ראש המחלקה היהודית שהוא מתגבר את הכוחות בהר והוא לא מבין למה יהודים לא עולים. אם בכירים מהשב”כ אומרים זאת אז מי אני שאתווכח? ערבים עושים את צרכיהם על ההר ומשחקים כדור-רגל, זהו חוסר מודעות של מנהיגי המדינה“.